לוי נ' אשדש - ניהול עסקים בע"מ ואח'

פסק דין

התובע מסר לנתבעת 1, באמצעות הנתבע 2, שיקים שנמסרו לו על ידי צדדי ג' וחוללו באי פרעון, על מנת שהנתבעת תפעל לגבותם. בין הצדדים נחתם הסכם וכן נחתם שטר המחאת זכות.

טענת התובע היא כי הוסכם בין הצדדים שהנתבעת תשלם לו את סכום השיקים שמסר לה בניכוי 30% שכר טרחת הנתבעת. התובע קיבל לדבריו 13,000 ₪ בלבד בעוד שהיה אמור לקבל 70% מערך השיקים בסך 32,081 ₪ שמסר, היינו 22,457 ₪. התובע תובע איפוא את ההפרש בסך 9,457 ₪ אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך של 12,459 ₪,כן תובע התובע 5,000 ₪ הוצאות משפטיות ו- 10,000 ₪ הוצאות ועוגמת נפש ואבדן ימי עבודה סך הכל סכום התביעה 27,459 ₪. לטענת התובע יש לחייב את הנתבעת 1 כמי שקיבלה את השיקים ואת הנתבע 2 כמי שניהל את כל המו"מ וכל הליכי הגביה מטעם הנתבעת 1 וכיון שכל הקשר בינו לבין הנתבעת היה באמצעות הנתבע 2.

הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 2 שהוא אך מנהלה של הנתבעת 1 אך לא איתו נערך ההסכם ולא הוא פעל לגביית השיקים. באשר לנתבעת 1 מסכימים הנתבעים כי נותר חוב כלפי התובע ואולם לדבריהם החוב שנותר עומד על סך של 3,308 ₪ בלבד וזאת מהסיבות דלקמן:

ההסכם בין הצדדים היה שהנתבעת תגבה 30% + מע"מ וזאת מעבר לסכום שיפסק כשכ"ט עו"ד על ידי לשכת ההוצל"פ. בנוסף, היה על התובע לשלם 2.5% מערך השיקים כהוצאות והתובע קיבל על היום 14,429 ₪. לטענת הנתבעים, צדדי ג' שמשכו את השיקים שילמו 38,000 ₪ מתוכם 7,900 ₪ שכ"ט, בניכוי ההוצאות של 2.5% ובניכוי שכר הנתבעת של 11,212 ₪ נותר לחייב סכום של 3,308 ₪. לטענת הנתבעים הם אמנם הסכימו לשלם בעבר עוד 5,000 ₪ בשל האיחור בתשלום וזאת בהסכמת התובע ואולם כיון שהתובע חזר בו מהסכמתו יש לשלם לו את המגיע לפי ההסכם ולא יותר מכך.

הצדדים העידו בפני כאשר כל צד חוזר על טענותיו, ולאחר העיון בטענות הצדדים באתי למסקנות כדלקמן:

א. את התביעה נגד הנתבע 2 יש לדחות. לא הוכח כי נעשו פעולות של תרמית על ידי הנתבע 2. כל ההסכמים נחתמו בין התובע לבין הנתבע 1 בלבד. הנתבע 2 הינו איפוא אורגן של הנתבעת 1 ולא הומצא נימוק המצדיק "הרמת מסך" וחיוב אישי של הנתבע 2.

ב. באשר לסכום החיוב של הנתבעת 1. מההסכם שצורף עולה כי אכן שכר הנתבעת 1 הוא 30% +מע"מ מסכום השיקים וזאת בנוסף לשכר הטרחה בהוצאה לפועל כמו"כ התובע מחויב בהוצאות בערך של 2.5% מסכום השיקים (סעיפים 11 ו- 12 להסכם שצורף לכתב ההגנה).

הנתבעים לא המציאו אישור על סכום שכר הטרחה שנקבע בהוצל"פ ומכל מקום ככל שהנתבעים הגיעו להסכמה עם מושכי השיקים שלא הביאה בחשבון את שכר הטרחה שנקבע בהוצל"פ אין מקום לקזז את מלוא שכר הטרחה בהוצל"פ.

לטענת הנתבעת היא גבתה סכום של 38,000 ₪ ממושכי השיקים כאשר מדובר בשיקים על סך של 32,081 ₪ לשנת 2008 לפיכך ברור שאין בגביה כדי להביא בחשבון את מלוא ההוצאות, הפרשי ההצמדה והריבית ושכה"ט בהוצל"פ.

מאידך, על פי ההתכתבות שצורפה לכתב התביעה הוסכם בין הצדדים כי יתרת החוב של הנתבעת כלפי התובע הינה 5,000 ₪. הצדדים חלוקים האם ההסכמה היתה ויתור מצד התובע (כפי שטוען התובע) תוך הבטחה שהסכום הנ"ל ישולם לו במזומן לכן הוא הסכים לקבל 5,000 ₪ במקום 9,457 ₪ שהגיעו לו. או שמא כפי שטוענת הנתבעת כי כיון שהיא פיגרה בתשלום היא הסכימה לתת לתובע סך של 5,000 ₪ למרות שהגיע לו סכום של 3,308 ₪.

בנסיבות שפורטו וכיון שהסכם שכר הטרחה של הנתבעת היה כפי שהיא טענה היינו שכ"ט של 30% + מע"מ וכן הוצאות וכן שכ"ט בהוצל"פ יש מקום לחייב את הנתבעת בסכום שהיא עצמה הסכימה לשלם בסך 5,000 ₪ ועקב הסחבת וגרימת ההוצאות הנוספות לתובע להוסיף לסכום זה עוד סך של 2,000 ₪.

אני מחייב איפוא את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 7,000 ₪.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית ובשל האמור אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"א, 19 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית : כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: